החלטה בתיק ת"פ 343/04

במסגרת טענות מקדמיות טוען עו"ד פ' מרינסקי כי יש להפריד את המשפט לגבי נאשם 6 מיתר הנאשמים ביחס לאישומים 5,6 שבכתב האישום. זאת מן הטעם  שהדבר יגרום לו לנזק נפשי וכלכלי, יסרבל את הדיון לגביו ויאריכו, ולא יאפשר סיום מהיר של ההליך.

ראשית העובדות

1.         נאשמים 5-1 עוסקים במתן שירותי מטבע, כהגדרת המונח בחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000, (להלן: "החוק"). נאשם 6 שימש כמנהל סניף 182 של בנק אגודת ישראל בירושלים, שם נפתחו חשבונות נשוא האישומים הנ"ל.

הנאשמים מואשמים בביצוע עבירות על פי החוק, וכן על פי חוק העונשין     התשל"ז- 1977 וכן עבירות נוספות, לרבות עבירות מס המיוחסות לנאשם 4. נאשם 6 מואשם בשני אישום מתוך 11 אישומים, המתייחסים לשני חשבונות של לקוחות הבנק והעוסקים בהלבנת הון בניגוד לחוק ולצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים) התשס"א-2001.

טענת נאשם 6

2.         נאשם זה הינו עובד בנק ומושעה מעבודתו בשל משפט זה. נאשם 6 חושש שמשפט זה עלול להתמשך זמן רב ואמורים להעיד בו 167 עדים.

עובדה זו עלולה לגרום לו הן נזק נפשי, באשר כל עוד משפטו תלוי ועומד הוא אינו יכול להמשיך את עבודתו בבנק, והן נזק ממוני באשר קיום משפטו יחד עם יתר הנאשמים, שעה שלהם מיוחסים כל יתר פרטי האישום, מצריך ייצוג הכרוך במיון חומר רב ובהשתתפות בדיונים רבים.

נאשם 6 טוען שעצם הכללתו בכתב אישום עם אנשים שמואשמים בעבירות כה חמורות עלולה לפגוע בו. לצד נימוקים אלה, בפי הסניגור המלומד טענה הנוגעת לזכותו של נאשם לסיום מהיר של ההליך הפלילי על כל שלביו, והוא סומך ידיו על בג"צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון כי היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נא (2), 757, וכן לע"פ 125/74 מירום חברה למסחר בינלאומי בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד ל (1), 57, (להלן "פרשת מירום"). כן מוסיף הסנגור כי גם הצורך להשאיר הצירוף על כנו, הוא נכון כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנתו של הנאשם.

תשובת המאשימה

3.         הפרדת המשפט בתיק זה אינה אפשרית מהותית וטכנית כאחת. ב"כ הצדדים נפגשו על מנת לנסות ולהגיע להבנה, ולחפש דרך להפרדה מתוך מטרה להקל על נאשם 6, אולם כל האופציות שהועלו, אין בהן כדי מתן פתרון לקשיים הצצים בכל אחת מהן.

אמנם מדובר ב-2 אישומים בלבד, אולם הנאשם 6 מואשם בהם יחדיו עם נאשם  אחר בכל אישום ואישום, כשהם נאשמים כשותפים. לא ניתן להפריד את הנושאים שבאישומים אלה בשל אופי הפרשה. מדובר אמנם בשני אישומים בלבד, אולם ישנם 55 עדים שאמורים להעיד לגביהם.

יש אף לשקול את אינטרס המאשימה בדרכה להגיע לחקר האמת. יש חשש שהפרדה תביא לפסיקות סותרות, אם כי על כך ניתן להתגבר באופן שאותו מותב ידון בשני המשפטים.

כמו כן, אם יופרד המשפט יהא צורך להעיד את חלק מהנאשמים הנותרים במשפטו של נאשם 6, ודבר זה יכול להתבצע רק עם סיום משפטם הם, ולפיכך אף בדרך זו אין רבותא.

לאור זאת יש ללכת בדרך המלך, כפי שנקבע בבג"צ 4451/04 יוסף קסטוריאנו נ' כב' השופטת כוהן ואח', תק-על 2004(2) 3223.

כן סומכת ידיה עו"ד ת' רוסמן על דברי המחבר י' קדמי, על סדר הדין הפלילי, חלק שני, 687 (להלן: "קדמי") בדבר המגמה להשאיר את צירוף הנאשמים על כנו לאור העובדה שנאשם 6, לדבריה, הינו ציר מרכזי בתיק זה כאשר ללא שיתוף הפעולה שלו, לא ניתן לבצע את העבירות נשוא החוק.

דיון

4.         צירוף אישומים ונאשמים יכול שיעשה הן בהגשת כתב אישום מקורי, או בשלב מאוחר יותר על פי החלטת בית המשפט.

הפרדת המשפט באישום מסוים או הפרדת משפטו של נאשם אחד מנאשמים אחרים, ייעשה על פי החלטת בית המשפט.

נבחן ראשית את הוראות חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").